ספארי סוסים
feature image

ספארי סוסים

הקטע המדהים בלטייל בעולם ולראות מקומות חדשים ולחזור אליהם אח"כ שוב ושוב, הוא שמגלים כמה אף לא נגמר מה לראות. לא משנה כמה פעמים אהיה בניו יורק, תמיד יהיה משהו שלא עשיתי. לא משנה כמה פעמים אהיה בבנגקוק, תמיד אגלה איזה מקדש שטרם ביקרתי בו. לא משנה כמה פעמים אהיה בפריז תמיד אכיר בית קפה חדש, או סמטה חדשה ומעניינת. יוהנסבורג לא שונה מהבחינה הזו, כל פעם יש אטרקציה חדשה שאני מגלה שעדיין לא עשיתי.

 

את האטרקציה הזו אני רוצה לעשות כבר הרבה זמן פשוט אף פעם לא הגעתי עם הצוות הנכון בשביל הדבר הזה.  ספארי סוסים הוא לאנשים מאוד מסוימים והוא כיף אדיר עם האנשים הנכונים.

 

אני יודעת שבדרך כלל יוהנסבורג הוא רק מקום מעבר בדרך לאנשהו... מבלים שם אולי לילה לפני קונקשיין לקייפטאון או לקרוגר פארק או משהו כזה. אבל עשו לעצמכם טובה, אם יוצא לכם לטייל בדרום אפריקה, ואתם עוברים דרך יוהנסבורג, קחו לעצמכם יומיים שלושה כדי לחוות את העיר המדהימה הזו ואת סביבתה. אז כמו בכל שהייה ביוהנסבורג, מתפנקים בבריכה, שותים יין מדהים ואוכלים סטייקים שמימיים. הפעם הוספנו את הספארי סוסים.

 

במרחק שעה וקצת נסיעה מיוהנסבורג נמצא הספארי הזה. נהג נשלח עד למלון כדי לאסוף אותנו ולקחת אותנו לשם. בעשר בבוקר כולם כבר מוכנים ליציאה. הכי מתרגשים שיש. אחרי שעה ומשהו הגענו למקום. Henry's Horsback Safari

מחכים ליד האורווה להגעתם של הסוסים, לכל אחד מתאימים סוס, לפי גודל, ניסיון בתחום וכו'. אני קיבלתי את SUGER... אז חוץ מזה שהיה לה שם של סוסה מתוקה היא הייתה פשוט משוגעת!

כביכול סוסה יפה, אצילית, ליד הבעלים שלה מאוד רגועה וחיננית, עד שמתחילים לרכב עליה...

 

התכנסנו כולם על הסוסים שלנו בדרך לצעידה, מסבירים שצריך ללכת אחד אחרי השני בטור, אבל לא קרוב מידיי כדי שזה לא יציק לסוס שלפנינו. רק אני והשוגר שלי, נתבקשנו להיות אחרונות כי מסתבר שיש סוסה אחת שרגילה להיות בראש והיא ושוגר לא כל כך מסתדרות אז עדיף שיהיה בניהן מרחק גדול. מרגיע בסה"כ. אורך כל הטיול הזה הוא משהו כמו שלוש שעות. כשעה רכיבה בין עצים ושיחים ובעלי חיים מדהימים. לא, אין שם אריות וטורפים אחרים. רכבנו בין זברות וג'ירפות, מוסים וקרנפים ועוד ועוד חיות שפשוט רואים כמעט מטווח אפס. מטיילים ממש בניהם. ספארי אמיתי.

 

לאחר משהו כמו שעה עוצרים כדי לנשנש משהו וגם לשתות. קיבלנו חטיף חמוד כזה שהסוסים מאוד אוהבים והאכלנו אותם מהיד ישר לפה. חוויה. מכאן הכול מתחיל להיות אפילו יותר מעניין. המדריך שלנו שאל מי רוצה לצאת לדהירה. כמובן שישר הרמתי את היד...ברור שאני רוצה. רק שבחרו בשבילי את הסוסה הלא נכונה בשביל זה....

 

יצאנו המדריך, עוד ארבעה אנשים ואני לדהירה. כמובן שלא מדובר פה בדהירת קאובוי מנוסה שרודף אחרי טיגריס כשבידו לאסו... מדובר בדהירה יחסית איטית. אני הבנתי את זה, שאר הדיילים שאיתי הבינו את זה, גם הסוסים שלהם הבינו את זה. שוגר לא הבינה את זה. שוגר חשבה שהיא בסצינה מהטוב הרע והמכוער וברגע שניתנה לה הזדמנות היא פתחה בריצת אמוק שאין לתאר. נשבעת שניסיתי לא להילחץ. עשיתי כל מה שלימדו אותי כדי לעצור סוס והגברת לא מעוניינת לעצור. עד שברגע אחד משכתי את המושכות חזק חזק, שוגר ניסתה להתנגד, התחילה לזוז בפראות שמאלה וימינה וכל הזמן הזה אני מנסה להישאר מאוזנת על הרתמה ולא ליפול חס ושלום...אחרי מלחמה קצרה היא החליטה סופסוף לעצור, אני הרשתי לעצמי אז ליפול באלגנטיות. אבל איך אומר המשפט הידוע - צריך לעלות מיד חזרה על הסוס. אז זה מה שעשיתי. שוגר מאותו רגע לא עשתה בעיות, היא הבינה מי הבוס. אפילו היינו קצת עצובות להיפרד כשכל זה נגמר.

 

על הספארי אני ממליצה לכולם. על שוגר קצת פחות.

 

contact instagram